לכבוד גברת ענת - מאת ד"ר לוי (מכתב 2)

ענת שלום,
התייעצתי עם הרופא המומחה פרופסור כהן ולצערי אכן צדקתי, עברת התקף לב .
התקף לב זהו מצב שבו נוצרת חסימה או היצרות באחד או ביותר מהעורקים הכליליים המזינים את שריר הלב.
ההיצרות נגרמת בתהליך הקרוי "טרשת עורקים". בדופן העורק מצטברים חומרים שומניים, הגורמים לבליטה של הציפוי הפנימי של העורק אל תוך חלל העורק, ובכך גורמים להיצרות רוחב העורק. לפעמים נקרע הציפוי שמעל לבליטה השומנית, ובמקום הקרוע נוצר קריש דם שיכול לגרום לסתימה מלאה ופתאומית של העורק. במקרים רבים נפסקת כתוצאה מכך אספקת הדם לשריר הלב, מה שגורם לנזק לשריר הלב, או בשמו הידוע: התקף לב.

בבירור אחר עבר המשפחה התגלה שגם אביך סבל מהתקף לב כתוצאה מהכולסטרול הגבוה בדם, לכן אני והפרופסור הגענו למסקנה שכדי שהבעיה תיפתר עליך ללכת לעשות צנתור בהקדם האפשרי.

הינה תמונה המתארת את התפתחות הסתימה בעורק- דבר הגורם לכך שהדם לא יגיע ללב כראוי .

ד"ר לוי.

מאת ענת (מכתב 2)

רופאיי היקרים שלום,
כרגע אני בבית לאחר שעברתי את הצנתור כפי שייעצתם לי.
בבית החולים החדירו לי קטטר לתוך צינור חלול בירך ימין, תהליך זה גרם להרחבת הסתימה שהצתברה לי בעורקיים הכליליים, בנוסף שמו לי שם קפיץ שישמור על כך שהעורקים ישארו פתוחים ולא יסתמו כדי שיוכלו להעביר דם ללב.

המנתח בבית החולים אמר לי שכדי לשמור על הקפיץ ועל העוקים פתוחים אני צריכה לקחת כדורים שיעזורו לקפיץ לשמור על העורקים פתוחים אספירין, וסטטינים (להורדת כולסטרול בדם).
התבקשתי לא לעשות פעילו פיזית , לנוח בבית.
אני עדיין תשושה ועייפה, עברו עלי ימים ולילות קשים וכואבים.

אהיה בקשר, ענת .

מאת פרופסור כהן (מכתב 2)

קודם כל אני שמח שעברת את הצנתור בשלום.
לפי תיאור מצבך אני מבין שעוד כואב וקשה, אבקש לעדכן אותנו אם הכאב לא יעבור במשך תקופה ארוכה, בדרך כלל אחרי צנתור שלא משפר את המצב צריך לגשת לבית החולים לעשות ניתוח מעקפים.

חשוב שתדעי שפעלת בצעד נכון.
ללא הצנתור שביצעת המצב היה יכול להדרדר ולהפוף לגרוע מיום ליום.
לכן חשוב לציין שללא הצנתור יש אנשים שמגיעים למצבים נוראיים, המזיקים לבריאותם ואפילו גורמים למוות.
אני אישית מכיר בנאדם שאורך החיים שלו לא היה תקין, הוא לא טיפל בעצמו כמו שצריך ובסופו של דבר נפטר.

בנוסף חשוב לציין, שעד לפני כמה שנים חשבו שכשאישה חולה במחלת לב זהו מקרה יחיד ומיוחד.
כאשר הבינו שמחלת לב היא אינה רק לגברים אלא שגם נשים חולות בה, היה צריך שינוי מחשבתי והערכות הולמת.
גורמי הסיכון למחלות לב יותר שכיחים אצל נשים מאשר אצל גברים.
מחלת לב הכלילית אצל הנשים מתבטאת בשכיחות גבוהה יותר של תעוקת חזה יציבה בעוד שבגברים הביטוי הוא אוטם שריר הלב ומוות פתאומי.
ישנם מצבים שהאישה תחווה תעוקת לב או אפילו התקף לב כאשר מצב העורקים הכליליים שלה יהיה תקין לחלוטין.
מחקר שערך האיגוד הקרדיולוגי בשנת 2002 גילה קיימת עליה בשיעור התקפי הלב בישראל. בשנת 2000 אובחנו 10,770 איש כסובלים מהתקף לב, והמספר שנתיים אחר כך ל-12,000 מקרים. מתוכם, 26 אחוז הם של נשים, הלוקות בהתקף לב בגיל 70 בממוצע. מנגד, הגיל הממוצע להתקף לב ראשון אצל גברים עומד על 62 שנים.
אחוז הנשים הלוקות בהתקף לב, עולה עם הגיל. עד גיל 50, כ-11% מהתקפי הלב הם של נשים, בעוד שמעל גיל 75, 40% מהמקרים מתרחשים אצל הנשים. ההשערה היא כי ההורמונים הנשיים, ובהם האסטרוגנים, הם המגינים עליכן. ככל שמתקרבים לגיל הבלות, יורדת רמת האסטרוגנים בדם, ודרך מנגנונים שונים כמו עליית רמות שומנים, סוכרים והשמנת יתר, מגבירות הנשים את סיכונם ללקות באוטם שריר הלב.

אנא עדכנו אותי במתרחש.
פרופסור כהן.